עברית » כיתה ו' » סיפורים קצרים

מעשה בעיר אחת שנתברכה בראש-עיר למופת.
הכל התנהל בה על הצד הטוב ביותר.
השומרים הסתובבו בשווקים לשמור על הסדר, השופטים שפטו למישרין ולא היו תלונות ולא היו בעיות.
עד שלפתע החלו גניבות. נפרצו חנויות של צורפים, נגנבו פירות מהדוכנים ונעלמו בגדים מתוך הארונות בתוך הבתים.
הדבר הפליא מאוד את ראש-העיר.
הוא הוסיף שומרים ושוטרי-חרש, אך כל עמלם היה לשווא. באין ברירה ציווה ראש-העיר על השומרים:
- הלילה בחצות תאסרו כל מי שמסתובב ברחובות העיר. הגנבים יהיו בוודאי ביניהם ומחר תביאו את כולם לפני השופט-.
באותו לילה נאסרו שבעים איש. הם נחקרו פעם ופעמיים, אך בשום אופן אי-אפשר היה לגלות את האשמים.
השאירו אותם בבית-הסוהר ימים אחדים, והגניבות פסקו.
סימן שהגנבים נמצאים בין העצורים - חשב ראש-העיר, אך כיצד ניתן לגלותם?
לאחר כמה לילות אסף ראש-העיר שוב את כולם וחקר אותם. בגמר החקירה אמר: עכשיו יכולים אתם ללכת איש-איש לביתו. שמחו האנשים ופנו לעבר הדלת למהר וללכת הביתה, כשלפתע הרעים ראש-העיר בקולו ואמר: אבל לא אתם, גנבים שכמותכם!
מיד הסתובבו שני אנשים בבהלה, חיוורים ורועדים מן הצעקה, ותלו מבטים שואלים בראש-העיר.
-אסרו אותם! את שני אלה אסרו - ציווה ראש-העיר - הם הגנבים!
הודו השניים ואף גילו את מקום הסתר, שבו החביאו את השלל.
שוב שקטה העיר והתושבים חזרו למלאכתם ולשלוותם; הכל בזכות ראש-העיר שידע, שעל כל גנב בוער הכובע.

איך ידע ראש העיר מי הם הגנבים?

מעשה בסוחר שיצא עם חמוריו לשוק למכור סחורה.
בדרך פרק את המשא מעל גב החמורים ושכב לנוח בצילו של עץ גבוה. כשהגיע בסופו של דבר לשוק גילה ששכח ליד העץ שקית ובה מאה שקלים.
מיד חזר למקום לחפש את אבדתו.
בדרך פגש באדם אחד.
ראה אותו אדם שפניו של הסוחר מוטרדות ומודאגות שאלו: "מה קרה לך?"
איבדתי שקית ובה כל כספי", ענה הסוחר.
"וכמה היה בשקית?"שאל האיש.
"מאה שקלים", ענה הסוחר.
"האם זו השקית שלך?", שאל אותו האיש, "מצאתי אותה ליד העץ".
לקח הסוחר את השקית, פתח וספר את מאה השקלים שהיו שם. לפתע עלה במוחו רעיון - הוא פנה לאיש ואמר לו: "בשקית היו מאתיים שקלים ולא מאה - גנבת את מחצית כספי, החזר לי אותם".
האיש הישר נדהם, אבל טענותיו כי לא לקח דבר מן השקית לא עזרו לו. לאחר דין ודברים ממושך הגיעו שניהם למשפט בפני המלך תאודורוס.
שמע המלך את טענות שני הצדדים, שקל את העניין בכובד ראש ופסק: "אתה טוען", אמר לסוחר, "שאיבדת שקית ובה מאתיים שקלים, אם כך השקית שנמצאה אינה שלך, כי בה יש רק מאה שקלים. החזר שקית זו למי שמצא אותה ולך חפש את השקית שלך".
"ואילו אתה", פנה המלך תאודורוס למוצא השקית, "מצאת שקית ובה מאה שקלים. שמור אותה אצלך עד שיבוא בעל האבדה וידרוש אותה. ואם כעבור שלושה חודשים לא יגיע אליך איש - הכסף שלך!".

מדוע, לפי דעתך, המלך האמין לאדם שמצא את האבידה?

איש אחד הלך על חוף הים.
בעוד הוא הולך, הוא רואה ילדה קטנה מרימה כוכבי ים שנתקעו על החוף וזורקת אותם חזרה למים.
ניגש אליה האיש ושאל: "מה את עושה?" ענתה הילדה: "אני מרימה כוכבי ים שנתקעו על החוף וזורקת אותם חזרה לים."
גיחך האיש ואמר: "החופים בעולם גדולים, ומיליוני כוכבי ים תקועים בהם.
את הינך ילדה קטנה ואין סיכוי שתגיעי לכולם ואפילו לא לחלק קטן מהם.
כך שלא תוכלי להשפיע במאומה !" הילדה הקטנה הרימה כוכב-ים וזרקה אותו בכל כוחה 10 מטר לתוך הים,
ואמרה:"על החיים של כוכב הים הזה, השפעתי!"

מהו מוסר ההשכל מניתן ללמוד מהסיפור?

בת מלך אחת גידלה עוף היודע לדבר בשפת בני-אדם. היא אהבה אותו כנפשה, ובכל יום בבוקר הייתה עומדת לפני הכלוב שלו ומדברת איתו דברי חיבה. והעוף היה אומר בליבו: מה לי ולה! הלוואי ואמלט מבית-הכלא הזה.
ויהי היום, וישמע העוף את בת המלך מבקשת את אחד העובדים שייסע למדינות-הים לקנות לה תמרוקיה.
קרא העוף לעבד ההוא ואמר לו: בבקשה ממך עשה עימי חסד, כשתלך למחוז ההוא, אשר אתה נוסע שמה, ותראה עופות כמוני, בני-משפחתי, דרוש בשלומם, והגד להם צערי, שאני כלוא בתוך הכלוב הזה.
הגם שיש לי מעדני מלכים חיי אינם חיים כל עוד הדלת סגורה בעדי.
אמר לו העבד:- יהי כדבריך, אמלא את בקשתך.
הלך העבד, הלוך ונסע בכורכי הים. ויהי היום, הוא יושב בעגלה, והינה הרבה עופות ממינו של העוף עפים לפניו. זכר את הבטחתו, ויקרא בשלום העופות, ויספר להם את דברי העוף בן-מינם.
כששמע עוף אחד מהם את דברי העבד נפל על הארץ והנה העוף מת, אין בוא רוח חיים, והוא מוטל כאבן דוממת.
טלטל אותו העבד להקיצו, אולם, לא קשקש בזנבו, לא הניד עפעף ולא השמיע קול.
לקח אותו העבד אל השדה, על מנת לקברו, והינה נשא העוף את כנפיו והמריא למרומי השמיים.
תמה העבד על תחבולת העוף והמשיך בדרכו.
לאחר זמן חזר אל בית המלך.
שאל אותו העוף: האם קיימת הדבר אשר שמתי בפיך, לדרוש בשלום העופות, בני משפחתי?
כן, ענה לו העבד, וסיפר לו את אשר אירע.
שתק העוף, ועשה עצמו כמי שאינו יודע מה זה ועל מה זה.
כעבור כמה ימים באה אליו בת המלך כמנהגה להשתעשע עמו. בעוד היא משחקת עימו, גלגל העוף את עיניו ועשה עצמו פגר מת.
בכתה בת המלך על אובדנה ובצער רב ציוותה על משרתיה לקברו בחצר.
אולם, ברגע שהוציאו את העוף אל החצר, פרש מיד את כנפיו ועף לו הרחק אל החופש ואל בני מינו.
אז הבין העבד, מה הייתה כוונת העוף ההוא, שעשה עצמו כמת.

מדוע העוף עשה את עצמו כמת?