שועל רעב יצא לחפש לו אוכל. לאחר כשעה מצא כרם ענבים.
ניסה השועל להיכנס לכרם, אך לא הצליח מכיוון שגדר גבוהה הקיפה אותו.
עמד השועל והביט בענבים העסיסיים וחשב לעצמו איך יוכל להגיע אליהם.
זינק השועל לעברם וניסה לתפסם בפיו, אך לא הצליח.
ניסה שוב ושוב, אך לשווא.
משראה השועל שאין לו סיכוי להגיע לענבים, הפנה את ראשו בבוז וחשב לעצמו:
-ענבי בוסר הם אלה, בוודאי לא טעימים הם-
מהו לדעתכם הנמשל בסיפור?
איש אחד הלך על חוף הים.
בעוד הוא הולך, הוא רואה ילדה קטנה מרימה כוכבי ים שנתקעו על החוף וזורקת אותם חזרה למים.
ניגש אליה האיש ושאל: "מה את עושה?" ענתה הילדה: "אני מרימה כוכבי ים שנתקעו על החוף וזורקת אותם חזרה לים."
גיחך האיש ואמר: "החופים בעולם גדולים, ומיליוני כוכבי ים תקועים בהם.
את הינך ילדה קטנה ואין סיכוי שתגיעי לכולם ואפילו לא לחלק קטן מהם.
כך שלא תוכלי להשפיע במאומה !" הילדה הקטנה הרימה כוכב-ים וזרקה אותו בכל כוחה 10 מטר לתוך הים,
ואמרה:"על החיים של כוכב הים הזה, השפעתי!"
מהו מוסר ההשכל מניתן ללמוד מהסיפור?
מלך עשיר ומהולל, שהיה גם נבון עד מאוד, ציווה להכריז ברחבי ממלכתו, כי הוא יעניק שני שקים מלאים מטבעות-זהב לאיש אשר יצליח לבדות ולספר לו שקר חכם ומתוחכם שאי-אפשר יהיה להכחישו.
למחרת הופיע בארמון אדם, שהתפרסם כגדול השקרנים בכל הממלכה.
הוא סיפר שקרים משקרים שונים, אך אף אחד מהם לא נשא חן באוזני המלך.
- וכי שקר הוא זה? - טען מלך - מזמן אני מכיר את הסיפור, לא אחת שמעתיו מעוברי אורח-.
אחרי השקרן הראשון הופיע שני ושלישי ורביעי, אך המלך ביטל את השקרים שלהם והוכיח, כי השקרים שהם משמיעים, הבל הבלים הם ואין בהם שום דבר מחוכם.
דבר הכרזת המלך הגיע לאוזני אדם עני אחד, שהצטיין בחוכמתו.
הוא החליט לנסות את מזלו, לקח שני שקים ריקים, עלה על חמורו והלך לפני המלך.
-מה הביאך לכאן, בן-אדם-? שאל המלך בפליאה
-הגם אתה בשקרנים, הגם אתה, חשקה בנפשך בשני שקים מלאים זהב?!-
- דבר חשוב לי אלייך, מלכי - פתח ואמר האיש העני
- לפני עשרים שנה לווה אביך ממני שני שקים מלאים מטבעות זהב. עכשיו באתי לקבלם מידיך בחזרה, כי דחוק אני בכסף.
-נטרפה עליך דעתך, בן-אדם?! - קרא המלך בכעס - איפה נשמע כדבר הזה, שמלך ילווה כסף וזהב מאיש עני ואביון כמוך! משקר אתה!
-אם שקר הוא, ציווה-נא בטובתך כי יימלאו את שני השקים שלי בזהב, כפי שהבטחת קבל עם ועדה.
אם אמת בפי, הרי שוב עליך לצוות על משרתיך שייתנו לי את הזהב, כדי לפרוע החוב שחב לי אביך-.
-הנה אדם חכם- אמר המלך בליבו - נתפסתי ברשת עורמתו ולא נותר לי אלא להעניק לו את הזהב המובטח".
הורה המלך למשרתיו למלא את שקי האביון במטבעות זהב.
העמיס אביון את שני השקים על חמורו ופנה ללכת לדרכו.
אך המלך קרא לו ושאל: - אמור לי, מה יש בדעתך לעשות בכל הזהב שקיבלת זה עתה מידי?
- אשליכו לתוך הים - השיב האיש העני ללא היסוס.
- מה? - קרא מלך בפליאה
- וכי נטרפה דעתך עליך? מה אתה, משוגע-?
לא מלכי. אני אדם מאוד עני, וזקוק מאוד לכסף.
אולם נפשי לא חפצה בכסף שהשגתיו בשקר ובמרמה. מוטב לי להיות אביון דובר אמת, מאשר עשיר שקרן.
מה היה השקר ששיקר העני?
בת מלך אחת גידלה עוף היודע לדבר בשפת בני-אדם. היא אהבה אותו כנפשה, ובכל יום בבוקר הייתה עומדת לפני הכלוב שלו ומדברת איתו דברי חיבה. והעוף היה אומר בליבו: מה לי ולה! הלוואי ואמלט מבית-הכלא הזה.
ויהי היום, וישמע העוף את בת המלך מבקשת את אחד העובדים שייסע למדינות-הים לקנות לה תמרוקיה.
קרא העוף לעבד ההוא ואמר לו: בבקשה ממך עשה עימי חסד, כשתלך למחוז ההוא, אשר אתה נוסע שמה, ותראה עופות כמוני, בני-משפחתי, דרוש בשלומם, והגד להם צערי, שאני כלוא בתוך הכלוב הזה.
הגם שיש לי מעדני מלכים חיי אינם חיים כל עוד הדלת סגורה בעדי.
אמר לו העבד:- יהי כדבריך, אמלא את בקשתך.
הלך העבד, הלוך ונסע בכורכי הים. ויהי היום, הוא יושב בעגלה, והינה הרבה עופות ממינו של העוף עפים לפניו. זכר את הבטחתו, ויקרא בשלום העופות, ויספר להם את דברי העוף בן-מינם.
כששמע עוף אחד מהם את דברי העבד נפל על הארץ והנה העוף מת, אין בוא רוח חיים, והוא מוטל כאבן דוממת.
טלטל אותו העבד להקיצו, אולם, לא קשקש בזנבו, לא הניד עפעף ולא השמיע קול.
לקח אותו העבד אל השדה, על מנת לקברו, והינה נשא העוף את כנפיו והמריא למרומי השמיים.
תמה העבד על תחבולת העוף והמשיך בדרכו.
לאחר זמן חזר אל בית המלך.
שאל אותו העוף: האם קיימת הדבר אשר שמתי בפיך, לדרוש בשלום העופות, בני משפחתי?
כן, ענה לו העבד, וסיפר לו את אשר אירע.
שתק העוף, ועשה עצמו כמי שאינו יודע מה זה ועל מה זה.
כעבור כמה ימים באה אליו בת המלך כמנהגה להשתעשע עמו. בעוד היא משחקת עימו, גלגל העוף את עיניו ועשה עצמו פגר מת.
בכתה בת המלך על אובדנה ובצער רב ציוותה על משרתיה לקברו בחצר.
אולם, ברגע שהוציאו את העוף אל החצר, פרש מיד את כנפיו ועף לו הרחק אל החופש ואל בני מינו.
אז הבין העבד, מה הייתה כוונת העוף ההוא, שעשה עצמו כמת.
מדוע העוף עשה את עצמו כמת?
אב ובנו מטיילים בין ההרים.
פתאום הבן נופל,נפצע וצועק
אאאאאאההההההה!!!
להפתעתו הוא שומע קול חוזר ממקום כלשהו מבין ההרים
אאאאאאההההההה!!!
מסוקרן מאוד, הילד צועק
"מי שם"?
ומקבל תשובה
"מי שם"?
כועס על התשובה שקיבל וצועק הילד
"פחדן"
ומקבל תשובה
"פחדן"
הילד פונה אל אביו ושואל:
"אבא, מה זה"?
האב מחייך אל בנו ואומר לו:
"בן, שים לב"
האב צועק אל ההר:
"אני מעריץ אותך"
והקול עונה
"אני מעריץ אותך"
שוב צועק האב:
"אתה אלוף"
והקול עונה
"אתה אלוף"
ממשיך האב לצעוק
"אני אוהב אותך"
והקול עונה:
"אני אוהב אותך"
אז מסביר האב לבן:
"האנשים קוראים לזה הד,
אך אלו החיים,
מחזירים לך את כל אשר אתה נותן.
החיים הם ההשתקפות של המעשים שלנו,
אם אתה רוצה לקבל אהבה, עליך לתת אהבה,
אם רצונך לקבל אושר, עשה את הסובבים אותך מאושרים.
אם אתה רוצה לקבל חיוך- תחייך!!!"
מהו מוסר ההשכל של הסיפור?