קִרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר וְגִרְרוּ אֶת הַמִּלִּים שֶׁמּוֹפִיעוֹת לְמַטָּה
הָיָה פַּעַם יֶלֶד קָטָן בְּשֵׁם יוֹנִי.\n
יוֹנִי אָהַב לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרִים בֶּחָצֵר אַחֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר.\n
\n
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁחָזַר הַבַּיְתָה, הוּא רָאָה גּוּרַת חֲתוּלִים קְטַנָּה בּוֹכָה לְיַד הַדֶּלֶת.\n
יוֹנִי הֵרִים אֶת הַחֲתוּלָה וְהֵבִיא אוֹתָהּ לְאִמָּא שֶׁלּוֹ.\n
אִמָּא שֶׁל יוֹנִי חִיְּכָה וְאָמְרָה, "כֵּן, יוֹנִי. אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר אֶת הַחֲתוּלָה, אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ לְטַפֵּל בָּהּ."\n
\n
יוֹנִי קָרָא לַגּוּרָה שֶׁלּוֹ מִיקָה.\n
כָּל יוֹם אַחֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר, יוֹנִי וּמִיקָה הָיוּ מְשַׂחֲקִים יַחַד.\n
הֵם הָפְכוּ לַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים.\n
\n
יוֹם אֶחָד, מִיקָה נֶעֶלְמָה.\n
יוֹנִי הָיָה עָצוּב מְאוֹד, הוּא חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בְּכָל מָקוֹם.\n
אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁעוֹת מָצָא אוֹתָהּ יְשֵׁנָה בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים.\n
יוֹנִי שָׂמַח מְאוֹד.\n
\n
מֵאָז, יוֹנִי הִקְפִּיד לִבְדֹּק אֶת הָאָרוֹן כָּל יוֹם, וּמִיקָה לֹא נֶעֶלְמָה שׁוּב.
גּוּרַת הַחֲתוּלִים בָּכְתָה לְיַד [הַדֶּלֶת].\n
יוֹנִי קָרָא לְגוּרַת הַחֲתוּלִים שֶׁלּוֹ [מִיקָה].\n
יוֹנִי הָיָה עָצוּב בִּגְלַל שֶׁמִּיקָה [נֶעֶלְמָה].\n
הַחֲתוּלָה מִיקָה יָשְׁנָה בַּאֲרוֹן [הַבְּגָדִים].